משנכנס אדר מרבין בשמחה, אבל על מה?
- teachpeaceisrael
- 26 בפבר׳
- זמן קריאה 3 דקות
פורים כהזדמנות לחינוך ביקורתי ולאחריות מוסרית אביטל ספיבק ויעל מאיר, מועדים לשלום
פורים הוא אחד החגים האהובים על הילדים והילדות, ומערכת החינוך חוגגת אותו בהתלהבות רבה: יום פיג'מות, יום חיות, משלוחי מנות לחיילים, רעשנים וצלצולים. אבל מתחת לשמחה ולצבעוניות מסתתרת שאלה שאנחנו, אנשי החינוך וההורים, לא בהכרח נדרשים אליה: על מה בדיוק השמחה? על ההצלה, או על הנקמה?
המציאות הישראלית שאחרי השבעה באוקטובר מחייבת אותנו להידרש לשאלה זו. שיח הנקמה קנה לו מקום של כבוד בשיח הציבורי, ובקרב רבים התקבעה תפיסת הנקמה כערך יהודי מקודש. אברהם בורג, איש שמאל, פובליציסט ופוליטיקאי, והרב מיכאל מנקין, ממובילי השמאל האמוני, מציעים קריאה אחרת במשמעויות החג, שעולה ממנה קריאה לעשייה חינוכית אחרת- כזו שדוחה את הנקמה מכל וכל, ועומדת בנחישות על ערכי קדושת החיים, השלום והאמת.
אברהם בורג: החג כסימפטום של תפיסת עולם
"פורים הוא חג נורא. צריך לגנוז אותו לאלתר. התחפושות וכל שאר השעשועים חסרי חשיבות של ממש, אז שיישארו. אבל מגילת אסתר היא נשאית של פתולוגיה יהודית איומה, כמו זו הבאה לידי ביטוי נורא בימים אלה…" טוען בורג, יו"ר הכנסת והסוכנות היהודית לשעבר. לפי בורג, המגילה נושאת מסר שמחלחל אל תפיסת העולם של המאמינים ולפיו העולם הוא מקום עוין, והחיים הם גלגל שבו רודף ונרדף מחליפים תפקידים בבכחנליה של אלימות, הרג חסר הבחנה ואובדן עשתונות.
לא רק פורים נושא את זרע הפורענות- האלימות והנקמה שזורות כחוט השני במעגל השנה היהודי: הטבעת המצרים בים סוף, הקנאות הדתית של החשמונאים בחנוכה, המיתוס של בר כוכבא בל"ג בעומר ועוד. בכל אחד מאלה, לדבריו, מסתתרים יסודות של קנאות, נקמנות וסגידה לכוח, ומערכת החינוך שותפה להנחלתם, באופן מודע, מכוון וגלוי בחינוך הדתי, ובחינוך שאינו דתי באופן רשמי- מבלי משים וכבדרך אגב.
בורג מציע "להתחיל את ההתחדשות דווקא מתוך מערכת החינוך"- לחשוף בפני הילדים.ות את צדדיו האפלים של החג, לעסוק בלי פחד בבעיות המוסריות שעולות מתוך דרכי הבניית הזיכרון במסורת היהודית, ולהטיף בעוצמה הפדגוגית הגדולה ביותר נגד הערכים השליליים הגלומים בחגים. בורג מציע שיתהפך הדבר- שפורים יהפוך מחגיגה של טבח לחג שלום אוניברסלי- חג שבו ילמדו על פשעים נגד האנושות שנעשו לאורך כל הדורות, כולל כאלה שחוללו יהודים, ברוח המדרש: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"
מיכאל מנקין: הנקמה היא חידוש, לא מסורת
לפי מנקין, הבעיה אינה בחג עצמו, אלא בפרשנות המודרנית לה זכה, ובבחירה הפוליטית לאמץ פרשנות זו בהתלהבות כפניה הבלעדיים של היהדות. מנקין מצביע על התווספותה של "מצווה חדשה" למצוות החג, היא מצוות הנקמה, שנולדה מתוך השיח הלאומני, הגזעני והקנאי, למרות שאין לה עיגון במסורת ההלכתית. החידוש, לטענתו, מוחק אלפי שנים של יהדות הומניסטית, חומלת וחפצת חיים.
אין חולק על כך שפרק הסיום של המגילה- שמצווה לקרוא בה- מתאר הרג המוני. אבל מצוות החג, כפי שהתעצבו לאורך דורות, לא מכילות ולו רמז לאלימות: שמחה, קריאת מגילה, משלוח מנות, ומתנות לאביונים. הרמב"ם קבע במפורש שאין שמחה גדולה יותר מלשמח לב עניים, יתומים, אלמנות וגרים. ו"בית יוסף" מרחיב שמצוות מתנות לאביונים חלה כלפי כל אדם נזקק, בין אם יהודי או לא.
תמה של נקמה קיימת במגילת אסתר, בסיפור עמלק ועוד. אך לאורך דורות התמודדו עם התמה הזו גדולי הרוח של העם היהודי, באופן שמשווה ליהדות פנים אחרות- לא יהדות של תג מחיר, נקמה ותאוות דם, כי אם יהדות של חמלה ושל חיים.
מי שמשווקים כעת את פורים כחג של נקמה יודעים בדיוק מה המיתוג החדש רומס ומעלים. לכן כדאי שגם אנחנו נדע, ונשאל את עצמנו- מהם פניה של היהדות עבורנו? כיצד ננחיל את ערכיה לילדינו? ומה ביכולתנו לעשות, כהורים ומוריםות, כשמערכת החינוך (שעסוקה באופן אובססיבי בחיזוק "הזהות היהודית" של בנינו ובנותינו) מאמצת את הפרשנות החדשה, המעוותת, הר כגיגית?
מה עושות.ים עם זה?
מי שמגדלים ומחנכים ילדים וילדות בישראל היום לא יכולים להרשות לעצמם להיות אדישים. היהדות החדשה רוצה "לזרבב" את זו שקדמה לה, ובמגרש הפוליטי בהחלט יכול להיות שהזרבוב כבר הוכתר כהצלחה. אבל בתוך הבתים שלנו, הכיתות והגנים שלנו, והקהילות שלנו- אנחנו אחראים ואחראיות.
יש להפוך את הסמוי לגלוי, ולבחון אותו בעין ביקורתית; להטיל ספק בפרשנות קנאית ולקרוא עליה תגר; לחפש ולהנכיח באופן פעיל את ערכי כבוד האדם וקדושת החיים בפורים ובכל מועד אחר- לא כתוספת נחמדה בשולי העשייה החינוכית, אלא כליבה וכמהות.
השאלה "על מה יש לשמוח בפורים" היא לא שאלה דתית. היא שאלה שעוסקת בזהות, ולכן היא פוליטית מטבעה, ובאותה מידה היא שאלה של אתיקה חינוכית, ושל אחריות מוסרית כלפי ילדינו. סיפורים מעצבים את מי שאנחנו- כיחידים וכחברה- גם כשהם נמסרים כבדרך אגב. בצומת הדרכים שאליה נקרתה החברה הישראלית, זו שאלה שאין לנו את המותרות להתחמק ממנה.
לעיון נוסף:
אברהם בורג, פודקאסט הקוגיטו - ספיישל פורים
מיכאל מנקין, אין מצוות נקמה בפורים
אורן זיו, שיחה מקומית: תחפושות שטנה, חיילים ומתנחלים חוגגים ופלסטינים נצורים: עדלאידע בחברון
תגובות